מנת אנטי פסטי לא שיגרתית. קוביות דלעת מושחמות במרינדה של יין, חומץ, עלי דפנה ונענע.
דלעת – מתי מבשלים? מתי מטגנים?
בישול במים – לכו על השיטה הזו רק אם אתם מכינים מרק. המים יהיו עשירים בוויטמינים, מינרלים וגם טעמי דלעת. חותכים לקוביות ומבשלים במי מלח רותחים. מתקשים לקלף? אפשר לבשל בקליפה. קל להסיר את הקליפה אחרי הבישול.
אידוי – אם אתם רוצים לרכך את הדלעת תעדיפו אידוי על הבישול במים. מניחים חתיכות דלעת שוות בגודלן בתוך סלסלת האידוי ומניחים מעל מים רותחים.
אפיה בתנור – כך מרככים את הדלעת בלי להוסיף נוזלים, להיפך – הנוזלים המיותרים יתאדו כליל, אם בסוף האפיה תסירו את המכסה אפשר לאפות דלעת בשלמותה: חותכים את הגבעול ומעמידים אותה הפוך (הגבעול למטה) מעל כלי שיוכל להכיל את הנוזלים שיטפטפו ממנה במהלך האפיה.
טיגון – דלעת בעלת מרקם קמחי ומוצק מתאימה להכנת צ‘יפס, או לטיגון אחרי קימוח. כדי להימנע מעודפי מים בדלעת מומלץ לנהוג כמו עם קישואים: להמליח, להשהות לשעתיים ולייבש היטב.
בגריל – חותכים לקוביות או פרוסות, מברישים בשמן זית וצולים מכל הצדדים עד להשחמה וריכוך. מתבלים במלח, פלפל שחור וחומץ בלזמי.
אחסון
דלעת שלמה יכולה להישמר חודשים, בתנאי שהטמפרטורה לא תגיע ל-8 מעלות צלזיוס ומטה. ומכאן שהקפאה איננה דרך המטיבה עם הירק.
דלעת חתוכה נשמרת במקרר כ- 3 ימים. חשוב לעטוף היטב כדי שוויטמין A שמתנדף באור, לא יתבזבז.
דלעת מבושלת (ולא משנה באיזה דרך בחרתם) יכולה להשתמר בהקפאה כ- 3 חודשים.
טעמים שהדלעת אוהבת
במאכלים מלוחים: פלפל שחור, אגוז מוסקט, שילוב של מלח וסוכר, שילוב של ג‘ינג‘ר, שום וסויה.
וגם עשבי תיבול טריים: רוזמרין, מרווה ועלי דפנה
במאכלים מתקתקים-מתוקים: קינמון, ציפורן, אניס וג‘ינג‘ר
החומרים טבלת מידות ומשקלות
למרינדה:
אופן ההכנה
1
במחבת טפלון עם שמן זית מטגנים את קוביות הדלעת עד להזהבה מכל הצדדים. מתבלים במלח ופלפל וממשיכים לבשל עד להשחמה, כ- 4 דקות. מעבירים לנייר סופג.
2
בתבנית עמוקה מניחים את הקוביות ומסדרים ביניהן את עלי הדפנה והבזיליקום.
3
מערבבים את חומרי המרינדה ויוצקים מעל. מכסים ומשהים למשך 3 שעות לפחות.
4
לפני ההגשה מוציאים מהמרינדה ומטפטפים מעל שמן זית.
כל חלק בדלעת ראוי לאכילה וזה כולל את הגבעולים, העלים והשורשים הרכים שמהם מכינים באיטליה אומלט או מרק. הפרחים המצוינים למילוי, להוספה בסלט או בריזוטו. וכמובן, הבשר שמתאים לכל סוגי הבישול (ראו בהמשך). הזרעים נהדרים לקלייה.
ומה עם הקליפה? אפילו היא אכילה. בדרום איטליה בכלל ובקלבריה בפרט נהגו לייבש את הקליפות בקיץ ובחורף היו משרים אותן במים, מצפים בקמח ומטגנים בשמן עמוק.