פנים. מטבח. ערב.
הילד מסתובב סביבי כמו עש סביב מדורה. אני נזכר שהוא לא אכל שום דבר מאז… אממ… מאז… אה, אני לא זוכר בכלל.
טוב, צריך להתקין לו משהו לאכול. אבל הילד בעייתי עם אוכל. גבינה לבנה? לא אוכל. ירקות? בדיחה טובה. זיתים? הוא צריך להיות במצב רוח מסוים מאוד בשביל זיתים. אין בבית לחם, אין שניצלים. אוף, אולי הוא יסכים לאכול רסק עגבניות, ככה עם כפית? לא?
אוקיי, נראה שהגיע הזמן להרפתקה קולינרית, ואם כבר לשחק עם אוכל – הזמנתי את הילד להשתתף. הוא הוסיף חומרים לקערה על פי ההוראות שלי, הדליק וכיבה את המיקסר הידני ואפילו החזיק את עטרות הנייר בתבנית, שלא יזוזו בזמן שאבא מוזג לתוכן את הבלילה. אחר כך הוא התיישב מול התנור ובהה במאפינס שתפחו אט-אט ולבסוף זלל לא פחות מ-5 מאפינס חומים-אדמדמים מבחוץ, ורדרדים מבפנים ומכילים כל טוב שאין שום סיכוי שהיה מסכים לאכול בצורה אחרת. אוי, איזו נחת.
אז הנה הוא, המתכון שלי למאפינס יעני-פיצה. למה יעני-פיצה? ובכן, קודם כל כי לא התכוונתי ליצור מאפינס פיצה. זה יצא די בטעות, בגלל החלטה של הרגע האחרון לשלב בבלילה גם רסק עגבניות. מה גם שהמתכון מכיל גבינה לבנה ולא צהובה. אבל אם תוסיפו גבינה צהובה, אתם יכולים להשמיט את ה"יעני" מהשם…
החומרים טבלת מידות ומשקלות
אופן ההכנה
1
מחממים תנור ל-200 מעלות ומרפדים תבנית מאפינס בעטרות נייר.
2
בקערה מערבבים את הגבינה הלבנה עם החלב, הביצים והשמן. לא חייבים מיקסר, אפשר גם במטרפה ידנית.
3
מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה, את טבעות הזיתים והתירס (אפשר להוסיף גם פטריות, טונה, גבינה צהובה מגורדת או בולגרית או מה שמתחשק) מוסיפים גם את האורגנו והמלח - ומערבבים.
4
מוסיפים את רסק העגבניות ומערבבים עד שמתקבלת תערובת ורדרדה.
5
ממלאים בבלילה כ-2/3 מכל עטרת נייר. כדאי להשתמש בכף גלידה ולהקפיד לגרוף בלילה מתחתית הקערה, כדי לוודא שבכל מזיגה כזאת יהיו זיתים ותירס.
6
אופים כ-20 דקות או עד שקיסם יוצא יבש. מניחים להצטנן כמה דקות ומגישים חם.